לשון ברוטב הרפתקאות
רוצים שילדיכם ילמדו מהי אהבה גדולה לעברית? קחו אותם אל ארץ המילים עם מדריך התיירים רוביק רוזנטל
אוהבי השפה העברית אינם יכולים שלא להתרגש כל פעם שהסופר, העיתונאי והלשונאי רוביק רוזנטל מוציא לאור ספר חדש. רוזנטל, בעל הטור הפופולרי 'הזירה הלשונית' שמתפרסם ב'מעריב', פרסם יותר מתריסר ספרים. לא כולם עוסקים בלשון העברית, אבל אלה שכן הם ספרי חובה בבית. דוגמאות? בבקשה: 'הזירה הלשונית – דיוקן העברית הישראלית', 'מילון הסלנג המקיף' ו'מילון הצירופים'. עכשיו רוזנטל חובק ספר חדש, ספר ראשון שלו לילדים, ונחשו במה הוא עוסק? אתם צודקים.
בספרו החדש 'המסע המופלא לארץ המילים', מוגשת הלשון ברוטב הרפתקאות; לא כמילון, גם לא ברוח הטורים העיתונאיים המעולים שלו שעוסקים בלשון העברית. דורון ושירה הם שני ילדים שאוהבים עברית. בשקט-בשקט, בלי שאף אחד יידע, הם יוצאים למסע הרפתקאות בארץ המילים. כדי להגיע אליה, הם לא צריכים את המג'יק סטיק של גבי ודבי, הצמד מתוכנית הטלוויזיה הוותיקה ללימוד אנגלית לילדים, אלא למילים עצמן. המילים, מתברר, הן יצורים חיים – על פי האיורים, מין מפלצות קטנות. המילים 'חרב' ו'מצנפת' מגיעות באישון ליל אל חדרם של שני הילדים, ולוקחות אותם למסע בארצן המיוחדת.
בהרפתקה פנטאסטית פוגשים דורון ושירה שלל דמויות שהן מילים, נקלעים למצבים מותחים עד מסוכנים ונחלצים מהם, ובסוף חוזרים הביתה ועל שפתיהם חיוך המסתיר סוד. הקוראים מרוויחים, תוך כדי הצטרפות להרפתקאותיהם של דורון ושירה, הומור חכם ובעיקר – מבט של אהבה גדולה כלפי השפה העברית.
הנה, למשל, קטע מרב-שיח בין צמד המילים 'ותיק' ו'עתיק' לצמד האחים דורון ושירה:
"בקצה ארץ המילים יש תהום גדולה ועמוקה", אמרה לבסוף ותיק, "תהום השתיקה".
"אז למה היא כל כך מפחידה?", שאל דורון.
"בתהום השתיקה נבראה ארץ המילים", אמרה עתיק, "אבל המילים הכריזו על מרד. הפכנו את אפלת הדומייה לנהרה מסנוורת, ואת עצב הדממה לשמחה שאינה נגמרת".
"אם לא נמשיך לחיות ולגדול, להאיר ולשמוח יום-יום", אמרה ותיק, "נשוב וניבלע בתהום".
כלומר לא רק שלמילים יש חיים משל עצמן, הן אף מייצרות חיים. השתיקה, לעומתן, היא האין, הקיפאון, היעדר החיים. רעיון פילוסופי-משהו, נכון כל כך, גדוש באהבה לשפה וגם מעלה על הדעת את הביטוי שבאמצעותו נוהגים לתאר את מצב העברית בשנותיו הארוכות של עם ישראל בגלות: "שפה מתה".
דמויותיהם של דורון ושירה חביבות מאוד, אבל כמדומני, ואולי זה יכול להיות רעיון לספר ילדים נוסף פרי מקלדתו של רוזנטל, נוכחותם בארץ המילים אינה הכרחית. הקורא ייהנה מביקור בארץ שרוזנטל אמר עליה "אנו מכריזים בזאת" ומהתבוננות במילים המקיימות חיים מִשֶל עצמן גם בלי תיווכם של המבקרים האנושיים מן החוץ, צמד הילדים הנחמדים והחכמים. ואולי נכון יותר לומר שדווקא הרעיון שהעלתה כאן המבקרת אינו נחוץ, שהרי נעימים הם דברי המבקרים (בארץ המילים) מדברי המבקרים (כותבי הביקורות).
בספר יש איורים רבים, אלא שרובם בשחור-לבן ומיעוט-שבמיעוט בצבע. להרפתקאות הרווּיוֹת בעושר הלשוני של המספר, כמו גם לתיאורים הצבעוניים כל כך שלו, ראוי היה להתאים איורים צבעוניים רבים.
המילים המאוירות כדמויות יכלו להצטייר באופן נעים יותר: לאו דווקא יצורים מפלצתיים קטנים, אלא גופים הבנויים מצירופי האותיות, ולהם ראש ידיים ורגליים, וטוב יותר – אורות קסומים הזוהרים בשלל גוונים, בדיוק כפי שרוזנטל מטיב לתאר.
'המסע המופלא לארץ המילים', כתב: רוביק רוזנטל, איורים: מיש, הוצאת כתר, 142 עמ'
*הופיע בטור שלי: ספרות ילדים / חגית ריטרמן. מדור 'עושים רוח' שבתוך מוסף 'דיוקן', עיתון 'מקור ראשון' (גיליון 746), 25 בנובמבר 2011.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה