לשֶקר אין זנב
רכושנות, שקר וחרַטה אצל ילדים: איך מחזירים שועלה-ילדה אל דרך המוטב? הורים ומורים, זה בשבילכם
ספר שכותרתו 'רותי מגלה את האמת' נשמע כמו ספר על תגלית כלשהי, מציאה שהוסתרה מרותי. האם רותי היא עיתונאית חוקרת שחשפה פרשייה עלומה? גברת שנודע לה שהירקן הכניס אבנים לשק הבצלצלים ששקל למענה? חוזרת בתשובה שמצאה את דרך האמת? לא, רותי היא גיבורת ספר שתרגום כותרתו אינו מוצלח במיוחד, ולכן מטעה. שם הספר בשפת המקור הוא 'Ruthie and the (Not So) Teeny Tiny Lie' . משהו כמו 'רותי והשקר ה(לא כל כך) קטנטן'. יש הבדל? יש.
רותי, שועלה-ילדה הלומדת בבית ספר לגורי חיות, אוהבת למצוא אוצרות קטנטנים, ולכן אוספת צדפים, פרחים קטנטנים וצעצועים מיניאטוריים. זכותה. יום אחד, בהפסקה שבין השיעורים, היא מוצאת על הדשא קופסה קטנה. מה יש לנו כאן? הופה, מצלמה! לא אמיתית, אבל העיקר – משמיעה "קליק". רותי פוצחת בקריירת צלמת חצר שנמשכת פחות מזמן ההפסקה, ואז מופיע הדובון אדם (מה נסגר עם שמות הדמויות?), ובלחיים סמוקות אומר "הֵי, זאת המצלמה שלי!".
רותי המבוהלת, שכבר הספיקה להתאהב במציאה הכי טובה שלה, טוענת בתוקף שהשלל שייך לה. המורה דינה, דובה על פי ייחוסה המשפחתי, מבקשת לברר על מה המהומה. אדם הדובון טוען שקיבל את המצלמה ליום ההולדת שלו. אבל רותי, שועלה ערמומית שכמותה, צועקת שהיא זו שקיבלה אותה ליום ההולדת. אל תהיו במתח. כאן המספרת מגלה את האמת: שקר. אגב, דפדוף לאחור מגלה שדובי-אדם, היושב במיניבוס הסעת הגורים לבית הספר, אכן אוחז במצלמה קטנה.
המורה דינה שומרת את המצלמה במגירתה עד ליום המחרת. רותי, שאמנם שיקרה אבל המצפון שלה עוד חי, מרגישה מבולבלת כל אותו יום. גם בבית, בית השועלים, היא אינה מפגינה שמחת חיים. מסתבר שלשקר אין רגליים או זנב. לפני השינה, רותי בוכה. אבא ואמא שואלים מה קרה, ורותי מספרת את האמת. אבא אומר לה שעשתה טעות, אבל למחרת תוכל לתקן אותה.
בבוקר, רותי מתוחה. לכו תדעו כיצד יגיבו אדם ודינה. אבל דינה מעריכה את האומץ שלה, ואינה מענישה אותה. רותי מבקשת סליחה מאדם מבלי לחכות ליום הכיפורים, ואדם סולח. חייה חוזרים למסלולם, והיא אפילו לא מרגישה בחסרון המצלמה. סוף הדרמה, אפשר להירגע.
הסיפור, שעוסק בשקר וברכושנות, מלמד את הילדים שיש דרך חזרה. שיקרת? מוטב שתספר את האמת, במקום שתשקע עמוק יותר בשקר. היית רכושני והחזקת בכוח במשהו שאינו שלך? החזר אותו לבעליו, שחרר, ואז תרגיש משוחרר בעצמך.
הספר ממחיש לילדים כמה טוב לחיות עם האמת וכמה השקר מייסר את האוחז בו. ומה שחשוב במיוחד בגילים צעירים – מלמד אותם שיש להם "גב", שהם יכולים לסמוך על הוריהם ומוריהם. שתי הסמכויות הללו, שהן המבוגרים המרכזיים ביותר בחיי הילדים, מוצגות ככאלו שיבינו ללב הטועה וגם התועה בנפתולי היום-יום. ולא רק יבינו, אלא יכוונו אל הפתרון הטוב ביותר, במקום להעניש.
לפעמים, הענישה מייצרת כעס על גבי כעס: לא רק שהילד כועס על עצמו שעשה מעשה לא יפה, עכשיו גם בֵּיתו-מבצרו כועס עליו. תגידו: "אבל צריך להעניש את החוטא". נכון, אלא שכשמדובר בילדים, וכשהנזק שנגרם עודנו הפיך, קודם צריך לתת להם הזדמנות לחזור בהם, וללמד אותם מהי דרך הישר.
'רותי מגלה את האמת', כתבה ואיירה: לורה רנקין, מאנגלית: אירית ארב, הוצאת כנרת, עמ' לא ממוספרים
*הופיע בטור שלי: ספרות ילדים / חגית ריטרמן. מדור 'עושים רוח' שבתוך מוסף 'דיוקן', עיתון 'מקור ראשון' (גיליון 747), 2 בדצמבר 2011.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה